Asmait ist nach Berlin gefahren, in ihre Lieblingsstadt und zeigt uns, wie faszinierend es dort ist. Ost und West treffen hier aufeinander. Obwohl die Mauer längst gefallen ist, läuft bis heute eine unsichtbare Trennlinie durch Berlin. Von den Israelis möchte sie wissen, ob sie sich wohl und sicher in ihrem Land fühlen.

עסמאית נסעה לעיר האהובה עליה, ברלין, כדי להראות לנו כמה העיר מרתקת. מזרח ומערב נפגשים בה יחדיו. למרות שחומת ברלין נפלה מזמן, עד היום מפריד קו בלתי נראה בין חלקי העיר. מהישראלים מעוניינת עסמאית לדעת האם הם מרגישים טוב ובטוח בארצם.

Shai fühlt sich wohl in Sderot, aber nicht sicher. "Heute ist eine Kassam-Rakete auf unser Haus gefallen." Shai und ihre Familie wollen bleiben - trotz der Angst. "Das ist unsere Stadt und unser Land. Sderot verlassen, hieße Israel aufgeben."

שי מרוצה מהחיים בשדרות, אך לא מרגישה בה מוגנת. "היום נפלה רקטת קסאם על הבית שלי." שי ומשפחתה רוצים להשאר בעירם, למרות הפחד. "זוהי עירנו וארצנו. לעזוב את שדרות, זה אומר לוותר על ישראל."

"Ich will Euch etwas zeigen, was mich ärgert und aufregt". Asaad zeigt uns Tel Aviv aus der Sicht eines Palästinensers. Den alten arabischen Hafen von Jaffa, vernachlässigt und vergammelt, und den von Tel Aviv, der Treffpunkt israelischer Jugendlicher.

"אני רוצה להראות לכם משהו שמציק לי ומטריד הרבה אנשים". אסעד מציג את ישראל בסרט שלו, מנקודת מבט פלסטינית. הנמל הישן והמוזנח של יפו מול הנמל התל-אביבי, נקודת מפגש צבעונית ופופולארית המושכת אליה צעירים וצעירים ברוחם.

"Glaubst Du, dass Schuldgefühle genauso schnell vergehen wie das Gefühl, Opfer zu sein?", möchte Yonathan, 21, von den Deutschen wissen. In seinem Kibbuz in der Negev-Wüste hat er Gleichaltrige gefragt, was sie mit Deutschland verbinden - und dabei erstaunliche Antworten erhalten. "Drei Generationen sind herangewachsen, aber das jüdische Volk will nicht vergessen."

האם אתם מאמינים שאשמה מחלחלת כמו תחושת קורבנות?", מבקש לדעת יונתן, 21, כשהוא פונה אל הגרמנים. בקיבוצו שבנגב המערבי הוא שיחק במשחק אסוציאציות עם צעירים, ושאל אותם מה מתקשר אצלם עם הגרמנים. התשובות להן זכה היו מדהימות. "שלושה דורות חלפו והיהודים לא שכחו

Marie, 19, dagegen erlebt in Berlin, dass Deutschland wieder Heimat für Juden ist. Sie nimmt uns mit in die Jüdische Oberschule, wo sie gerade Abitur macht. "In welchem Land würdest Du leben wollen, wenn es Israel nicht gäbe?"

מנגד, מארי, 19, מתעדת את ברלין כמקום בו היהודים מרגישים שוב בבית. היא לוקחת אותנו לבית ספר יהודי, בו היא מסיימת ללמוד בימים אלה, ושואלת: "באיזו מדינה הייתם רוצים להתגורר, אלמלא ישראל הייתה קיימת?"

Deutsch ist ihre Muttersprache, Duisburg ihre Heimatstadt. Aber typisch deutsch fühlt sich Nesli, 23, nicht. Ganz im Gegenteil, sie möchte ihre türkischen Wurzeln bewahren, und das zeigt sie mit ihrem Kopftuch. "Gibt es typisch israelische Eigenschaften?", fragt Nesli.

גרמנית היא שפת האם שלה, דויסבורג היא עיר המגורים שלה. אבל כ"גרמניה טיפוסית" נסלי, 23, לא מרגישה. ממש להיפך: נסלי רוצה לשמר את השורשים הטורקיים שלה, ואת זה היא מראה באמצעות כיסוי הראש שלה.

Daniella, 21, ist bereit, für ihr Land zu kämpfen, sie leistet ihren Wehrdienst bei der Israelischen Armee. Zwei Jahre dauert der Dienst für Mädchen - für junge Israelis ist das Militär auch Grundausbildung fürs Leben. "Für mich ist der Armeestützpunkt meine zweite Heimat, hast auch Du so einen Platz?", will Daniella wissen.

דניאלה מוכנה להילחם עבור מדינתה. דניאלה היא קצינה המשרתת במחנה צבאי. השירות הבסיסי לבנות, הנמשך שנתיים, לא הספיק לה - והיא חתמה קבע. עבור ישראלים רבים מהווה השירות הצבאי הכשרה לחיים הבוגרים שלהם.